פורים בכותל

תחפושת

 
אלפי יהודים מהארץ ומרחבי תבל מנצלים בכל שנה את חופשת ימי הפורים לביקור ליד שריד בית מקדשינו, ובעיקר ביום השני – יום שושן פורים – כאשר הירושלמיים חוגגים את חג הפורים ומגיעים לקיים את מצות פורים בכותל בהמוניהם ובתחפושותיהם...
סיפור חג הפורים מפורסם מאוד. לפני כ-2400 שנה ריחפה גזרת השמדה על העם היהודי, והיא בוטלה ברגע האחרון בעקבות 'צירוף מקרים' מפתיע. מאז ועד היום אנו זוכרים את הנס באמצעות יום שמחה מיוחד, שבו מקיימים ארבע מצוות: קריאת מגילת אסתר, משלוח מנות, מתנות לאביונים וסעודה ומשתה חגיגיים. השמחה ביום זה פורצת גבולות. בכל משפחה או ריכוז יהודי, עם שקיעת החמה וסיום 'תענית אסתר' מורגשת באוויר אווירה 'מחשמלת', שמזכירה לנו כי בכל זמן ומצב, גם אם כלפי חוץ נראה שהמצב קשה ומופקר – אין הדבר כך. תמיד זוכים אנו להשגחה מיוחדת וניסית, כזו השומרת את קיומנו הנצחי, קיומו של העם היהודי מדור לדור.
גם הכותל המערבי, ששרד בשלמותו מאז חורבן המקדש, מזכיר לנו את נצח קיומנו. נגד כל הסיכויים, למרות שיני הזמן האוכלות כל מבנה קדום, ועל אף ניסיונות של שונאי ישראל להחריבו ולטמנו תחת פסולת ועפר – נשאר הכותל המערבי עומד על מקומו בעוז ובגאון.
לכן כל כך מתאים ומשמח להיות בפורים בכותל. כמה מרגש לשמוע מפי מקריא המגילה בפורים בכותל את המילים: " וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים, בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר, וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם" (אסתר ט, כח).

תחפושת

 
מגילת אסתר מתארת סיפור מרתק, שבמרכזו ארבע שחקנים ראשיים: המלך אחשוורוש, המן הרשע, מרדכי היהודי ואסתר המלכה. אחשוורוש, שליט האימפריה הפרסית, הוא מלך נהנתן העסוק בעיקר במשתאות ובתענוגים. המן הוא פוליטיקאי, המנהיג בפועל של האימפריה. תכונתו הבולטת היא גאווה, עד כדי כך שכל הכבוד הגדול שהמלך והמלכה ושתי מעניקים לו איננו שווה בעיניו כאשר הוא רואה יהודי מסרב להשתחוות ולהכניע ראש בפניו.
מול שתי דמויות אלו ניצבים מרדכי ואסתר, מנהיגים דגולים שגלו מירושלים בגלות יכניה, וכל מחשבותיהם מופנות לטובת אחיהם היהודים. עיניהם נשואות לבניין עמם ומולדתם, הם מתפללים ופועלים לחזרת עם ישראל לירושלים. מהו הסוד של מרדכי ואסתר? מהו הנשק שבו השתמשו מול הנהנתנות חסרת המעצורים של אחשוורוש ומול גאוותו ושנאתו התהומית של המן?
המהפך בסיפור המגילה חל אחרי שאסתר המלכה אמרה למרדכי: "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים" (שם ד, טז). רק כשהעם התאחד - הגאולה התחילה. מאז והלאה התגלגלו העניינים לטובה עד שנתלו המן ועשרת בניו על העץ, גזרת ההשמדה בטלה, וכעבור זמן קצר בארץ ישראל חידש דריוש, בנה של אסתר, את מלאכת בנין בית המקדש שהופסקה על ידי אחשוורוש.
כל מי שנמצא בחג פורים בכותל יכול לטעום את הטעם הטוב של אחדות ישראל. שריד בית המקדש משמר בקרבו את קריאתה של אסתר המלכה: "לך כנוס את כל היהודים". הכותל מכנס ומאחד עדות שונות, סגנונות שונים, ואין סְפוֹר מנהגים ודרכים של תפילה והתייחדות – והכל מתוך כבוד הדדי, מתוך מציאת המכנה המשותף, המאחד ומחבר אל הזהות היהודית.
הזהות היהודית העמוקה, היא זו שנתנה לאסתר המלכה את הביטחון בצדקת הדרך. מכוחה הצליחה לגבור על אחשוורוש והמן. אסתר עמדה מול אויבי ישראל כשהיא מזדהה בגאווה עם גורל עמה. בבואה אל המלך היא הרגישה שליחה, כל העם היהודי עומד מאחריה. הזהות היהודית היא הסוד שמצליח לגבור על הרוע, על השחיתות ועל העוול, ולנצח אותם.

פורים

בכל קורות העם היהודי, ככל שהופנמה הזהות היהודית כך הבינו העמים שסבבו אותנו את נצחיות העם היהודי, ולמדו על עקשנותנו לדבוק באמונת האבות ולהמשיך את שרשרת הדורות. השמחה המורגשת בפורים בכותל אינה רק שמחה על הנס הפרטי של אסתר ומרדכי, היא שמחה על היותנו יהודים. ביום גדול זה אנו מביעים שמחה מתפרצת על כך שהיהדות אינה נעלמת מחיינו, על כך שהעם היהודי הצליח לשרוד כנגד כל הסיכויים, ובדורות האחרונים הצליח לקום מהאפר ולצמוח מחדש בארץ הקודש.
בפורים בכותל המערבי ניתן לחוש כל זאת.

תחפושת