הפרשה

פרשת שמיני תשע"ו

בס"ד

כשרות ואהבה
הרב שמואל רבינוביץ –רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים


פרשת 'שמיני' אותה אנו קוראים השבוע, מתארת בתחילתה את חנוכת המשכן – המקדש הזמני - במדבר. לאחר מבצע איסוף התרומות הנרחב ומלאכת היצירה והבניין המורכבות, הגיעה לחנוך אותו. כהמשך לכך אנו קוראים על כמה הלכות שנלמדו ביום הקמת המשכן. לאחר מכן עוברת התורה לעסוק בנושא אחר, נושא שאינו שייך, לכאורה, למשכן והקמתו: כשרות המזון. בפירוט רב אנו קוראים על הבהמות, החיות, העופות, הדגים והשרצים האסורים באכילה ועל אלו המותרים באכילה.
אם אין קשר בין כשרות המזון ובין המקדש, עלינו לתמוה מדוע נכתבו הלכות אלו בספר ויקרא שהוא "תורת כוהנים"?
נעיין בקצרה ברעיון הכתוב בתורה שממנו נובעות הלכות כשרות המזון. כך מסכמת התורה הלכות אלו:
"כי אני ה' אלוהיכם, והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני, ולא תטמאו את נפשותיכם... כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוהים, והייתם קדושים."
(ויקרא יא, מד-מה)

הנימוק שנכתב בפסוקים אלו ניתן להיכתב במילים הבאות: כיון שאלוקים הוציא את עם ישראל ממצרים, הוא נהיה אלוקים "שלהם", וכיון שהוא קדוש גם הם צריכים להיות קדושים. קדושה זו נוצרת על ידי שמירת הכשרות.
אנו צריכים להבין את פשר הדברים. אלוקים ברא את היקום כולו, ואם כן הוא אלוקים של העולם כולו ושל האנושות כולה. מה הכוונה שאלוקים הוא "שלנו"?
קושי זה עולה במקומות רבים בתנ"ך שבהם מוזכר "אלוהי ישראל", ושוב נשאלת השאלה: במה הוא "שלנו"? גם בתפילה אנו אומרים "אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב", וזה מעורר את אותו קושי, האם הוא רק שלנו?
המקום הראשון שבו מוזכר בתורה המושג "אלוקים של מישהו" הוא בספר בראשית, כאשר אלוקים כורת ברית עם אברהם אבינו הוא מציב את ההתחייבויות של שני הצדדים, אלוקים מצד אחד ואברהם מצד שני:
"והקימותי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדורותם לברית עולם, להיות לך לאלוהים ולזרעך אחריך, ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך... לאחוזת עולם, והייתי להם לאלוהים."
(בראשית יז, ז-ח)
בפסוקים אלו אנו קוראים על ההבטחה של אלוקים, ולמעשה על ההתחייבות שלו כלפי אברהם אבינו וזרעו – אנחנו, שאלוקים "יהיה לנו לאלוקים" ויתן לנו את ארץ ישראל.
פרשן התורה הנודע, רש"י, מגדיר התחייבויות אלו כ"ברית של אהבה וברית הארץ". כלומר, הוא מזהה את המושג "אלוקים של..." כמסר של אהבה. בכך הוא נותן לנו כיוון להבין גם את הרעיון של הלכות הכשרות.
פירושו המקובל של השם "אלוהים" הוא "בעל היכולת והכוחות כולם". זהו ביטוי של כוח, עוצמה ושליטה מוחלטת במציאות. לפי דברי רש"י שמדובר במסר של אהבה, נוכל לומר שכאשר אלוקים מבטיח להיות "אלוקים של אברהם" הוא בעצם מבטיח להפנות את שליטתו במציאות של העולם לטובת אברהם. במילים אחרות: הוא מבטיח לאברהם – מתוקף אהבתו - השגחה ושמירה מיוחדת.
כעת נוכל לחזור שוב לנימוק של הלכות הכשרות ולהרחיב אותו. כיון שאלוקים הוציא את עם ישראל ממצרים, ובכך ביטא את אהבתו, השגחתו ושמירתו עליהם, הוא נהיה אלוקים "שלהם", כלומר, הוא מעוניין באהבה זו ורוצה שהיא תתמיד לעולם.
אך לאלוקים יש אופי ויש עקרונות. אלוקים הוא קדוש, כלומר, הוא פועל למען מטרות מסוימות, כדברי ירמיהו הנביא "אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ, כי באלה חפצתי". ומי שמעוניין בקשר עם אלוקים צריך גם הוא להיות קדוש, להיות מכוון מטרה, לנהל את חייו באופן טהור. זו הסיבה שעם ישראל נדרש להימנע ממאכלים מסוימים. המגבלות המוטלות עלינו בתחום הכשרות מסמנות דרך, כיוון ומגמה. איננו יכולים לחיות ללא חשבון, ללא שימת לב מתמדת.
על ידי שמירת הכשרות אנו הופכים להיות קדושים, ובכך אנו זוכים לאהבתו והגנתו של אלוקים הקדוש ביותר. ומכיון שהמשכן סימל את השראת הקדושה, נכתבה פרשה זו בתוך עניינים אלה של השראת הקדושה.

 

חזרה לעמודי פרשת השבוע

אתרי הכותל

במתחם הכותל המערבי מספר אתרי תיירות ייחודים, אשר מעניקים מבט מיוחד על תולדותיה של ירושלים ועל ההיסטוריה של העם היהודי לדורותיו.
הצטרפו לרבבות שכבר ביקרו באתרי הכותל ותיהנו מחוויה מעצימה שלא תישכח במהרה.

לכל אתרי הכותל