הפרשה

פרשת שלח – תשע"ו

ביקורת עצמית או תבוסתנות – פרשת שלח
 
הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
 
בפרשת השבוע, 'שלח', מסופר אחד הסיפורים החשובים שעיצבו את תקופת המדבר, אותן ארבעים שנים של מסע מתמשך: עם ישראל עמד להיכנס בשערי הארץ המובטחת. כהיערכות לכך, נבחרו נציגים מכל שבט, והללו נשלחו כמרגלים לתור את הארץ ולעמוד על טיבה. כאשר חזרו המרגלים, עשרה מתוכם הביאו עמם חוות דעת שלילית לחלוטין. לעומתם, כָּלֵב ויהושע אמרו: טובה הארץ מאד, מאד!

ביחס לעובדות לא התעורר כל ויכוח. השאלה הייתה לגבי הפרשנות. בארץ פגשו המרגלים פירות בגודל נדיר. ניתן היה לראות בזאת את קיום ההבטחה האלוקית על "ארץ זבת חלב ודבש". אך המרגלים ראו בכך סימן שהארץ הינה ארץ "משונה". בסיורם המסוכן זכו המרגלים להגנה שמימית מיוחדת, כך שעל מנת שהמקומיים לא יבחינו במרגלים המבקשים לכבוש את ארצם, דאגה ההשגחה העליונה להעסיק אותם בטרגדיות שפקדו אותם בדיוק באותם ימים. אך המרגלים פירשו זאת שזו ארץ בעלת אקלים גרוע ואחוזי תמותה גבוהים. כאשר נפגשו המרגלים בבני הענק האימתניים, נפל לבם בקרבם מפני המלחמה איתם. הניסים הרבים שהיו מנת חלקם במדבר נשכחו מהם, ולפתע האפשרות להיכנס לארץ נראתה להם בלתי אפשרית.
לעומתם, כָּלֵב ויהושע שידרו אופטימיות. הם ראו את הארץ כטובה ונהדרת, ובאשר לבני הענק - סמכו על כוחו של הבורא שביכולתו אף הפעם לחולל עבורם נסים ולקיים את הבטחתו לעמו.
מה גרם למרגלים לדבר סרה בארץ הנחשקת? כיצד הם יכלו לשכוח את הנסים הרבים שהיו מנת חלקם עד כה? מדוע אפוא קיבלו כל העם את הפרשנות השלילית עד כדי שהדברים הביאו אותם לידי בכי ונרגנות כאלה, עד כדי כך שהם אמרו כי בשנאת ה' אותם רוצה הוא להכניס אותם אל תוך מלכודת מוות?!
דפדוף אחורנית בסדר המאורעות יספק לנו את התשובה. יציאת ישראל ממצרים נועדה למטרה ברורה: שהעם היוצא יהיה עם סגולה - "ממלכת כהנים וגוי קדוש". למעשה, עוד בעודם חונים למרגלות הר סיני – מקום כריתת הברית בינם לבין הבורא, כבר חטאו הם בחטא החמור של עשיית עגל זהב. מלבד זאת היו להם נפילות נוספות אשר גרמו להם להרגיש תחושת כישלון. הם ראו עצמם כחוטאים ובלתי-ראויים למעשי נסים ולקבלת הארץ שהובטחה לאבותיהם. ומשום כך הם פחדו מאד מבני הענק, עד שהם ראו צורך להניא את העם לבל יחשבו להיכנס להרפתקה המסוכנת, ולו במחיר עיוות האמת והוצאת דיבה על הארץ אשר בעיניהם ראו כי היא "זבת חלב ודבש".
כָּלֵב ויהושע ראו את הדברים אחרת. הם לא מיעטו בערכו של החטא ועונשו, אך הם זכרו כי החטאים לא נעשו מתוך רצון למרוד באלוקים אלא היצר הרע גורם להם מעת לעת לחטוא, אך מהותם וכוונתם טובה היא, ורצונם למלא את רצון ה' איתנה ומוצקה. ומשכך ראויים הם עדיין לישועתו. האופטימיות הזו גם אפשרה להם לא להתבלבל ולראות את העובדות לאשורן.
בהתחשב בכך שגישת המרגלים והעם, מקורה היה בביקורת עצמית והכאה על חטא. יכול הדבר להתפרש כמעשה היטהרות נעלה. מדוע אפוא ניתכה עליהם בעקבות כך ביקורת כה קשה, עד כדי שבועה מצדו של אלוקים כי כל אותו דור ימותו במדבר ולא יזכו לראות את הארץ!?   
ביקורת, עם היותה דבר חיובי ונצרך, יכולה לעתים להיות להיות שלילית והרסנית. כיצד נדע להבדיל ביניהן? התשובה היא: מבחן התוצאה. כך יש לנו ללמוד מסיפור המרגלים. הטעות שלהם והביקורת העצמית לא הניעו אותם אל עבר תהליך תיקון וצמיחה. להיפך, הדבר גרם להם רק להתכנסות וחידלון, ליאוש והוצאת דיבה. הם לא החלו לטכס ביניהם עצות כיצד לשפר מעשיהם ולהתקרב אל ה'. זו אינה ביקורת. זו תבוסתנות.
מתי תיחשב הביקורת לחיובית? רק כאשר היא תוביל אותנו אל הארץ המובטחת!  

חזרה לעמודי פרשת השבוע

אתרי הכותל

במתחם הכותל המערבי מספר אתרי תיירות ייחודים, אשר מעניקים מבט מיוחד על תולדותיה של ירושלים ועל ההיסטוריה של העם היהודי לדורותיו.
הצטרפו לרבבות שכבר ביקרו באתרי הכותל ותיהנו מחוויה מעצימה שלא תישכח במהרה.

לכל אתרי הכותל