דבר תורה

ניצבים וילך – תשע"ז

שממה, פריחה – והשלב הבא
הרב שמואל רבינוביץ – רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
בשבת הקרובה נקרא שתי פרשיות קצרות: 'ניצבים-וילך', המתארות את טקס הברית שערך משה לעם ישראל טרם כניסתו לארץ ישראל. בטקס זה תיאר משה בנאומו את התהליך הצפוי-מראש של התבססות בארץ, שלאחריה תבוא גלות ארוכה, ולאחריה שיבת העם לארצו בחסד וברחמים.
בתארו את מצבה העתידי של הארץ בשנות הגלות הארוכות, מתאר משה שממה וחורבן מוחלט:
"ואמר הדור האחרון, בניכם אשר יקומו מאחריכם, והנכרי אשר יבוא מארץ רחוקה, וראו את מכות הארץ ההיא... גפרית ומלח, שרפה כל ארצה, לא תיזרע ולא תצמיח ולא יעלה בה כל עשב."
(דברים כט, כא-כב)

ובתארו את סיומה של הגלות הארוכה אומר משה את הדברים הבאים:
"ושב ה' אלוהיך את שבותך... וקיבצך מכל העמים... והביאך ה' אלוהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך, וירישתה (- ותירש אותה) והיטיבך והרבך [יותר] מאבותיך."
השלב הבא הוא:
"ומל ה' אלוהיך את לבבך... לאהבה את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך."
(שם ל, ג-ו)
חכמי התלמוד שראו במבטם ארוך-הטווח את פריחתה העתידית של ארץ ישראל, אמרו, כי כאשר ארץ ישראל תיתן את פירותיה בשפע רב "אין לך קץ מגולה מזה" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין דף סח). כלומר, בתורה קיים סימן גלוי לגאולה: כאשר הארץ תחזור לפרוח ולתת פירות. אמנם זה יקרה, כמובן, רק לאחר שהעם ישוב לארצו.
באופן משעשע למדי, את תיאורה של ארץ ישראל בשנות הגלות, העניק לנו הסופר האמריקני המפורסם מארק טווין בשנת 1869, בספר מסעותיו 'מסע תענוגות לארץ הקודש'. את רשמיו מביקורו בארץ ישראל הוא מתאר במילים בוטות: "נדמה לי שמכל הארצות בעלות הנוף המדכדך, ארץ ישראל מחזיקה בכתר. הגבעות קירחות, צבען דהוי, וצורתן רחוקה מלשובב את העין. העמקים הם מדבריות מכוערים המעוטרים בשוליהם בצמחייה דלה שפניה כמו אומרות יגון וייאוש… כל קו הוא גס, צורם וכל תו הוא חד, ללא פרספקטיבה – המרחק אינו מחולל כאן קסמים. זוהי ארץ משמימה, חסרת תקווה, שבורת לב". בהמשך הוא כותב: " בכל מרחב השממה סביבנו לא היה אפילו קמצוץ צל, ונצלינו קשות בחום בשמש היוקדת..." ועוד מפניניו: " אין כאן לא טל, לא פרחים, לא ציפורים ולא עצים." לסיכום הוא מגדיר את הארץ כ"ארץ צחיחה, חשופה וקירחת".
תיאור זה שיצא מעטו של אדם שביקר בארץ ישראל שנים ספורות לפני 'העלייה הראשונה' של תנועת 'חובבי ציון', תואם במדויק את נבואתו של משה, שבתקופות בהן לא ישב עם ישראל בארצו, "הנכרי אשר יבוא מארץ רחוקה" יראה את הארץ כשהיא "גפרית ומלח, שרפה כל ארצה, לא תיזרע ולא תצמיח ולא יעלה בה כל עשב".
כאמור, שנים ספורות לאחר ביקורו של מארק טווין, החל העם לשוב לארצו, הפריח את שממותיה, בנה יישובים וערים ופיתח חקלאות מודרנית. בכך התקיים המשך נבואתו של משה: "והביאך ה' אלוהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך, וירישתה (- ותירש אותה) והיטיבך והרבך [יותר] מאבותיך".
כפי שנבואה זו התקיימה על ידי מאמץ כביר של העולים לארץ, שיישבו אותה ב"דם, עמל, דמעות ויזע" , כך גם המשך הנבואה "ומל ה' אלוהיך את לבבך... לאהבה את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך" – לו אנו מצפים, מוטל על כתפינו. עתה עלינו להשקיע את מיטב הכוחות בשלב הבא: העמקה והתבוננות בערכי היהדות, בהליכותיה ובמגמותיה.

חזרה לעמודי פרשת השבוע

29/12/2019

הדלקת נרות חנוכה

הדלקת נרות חנוכה תש"פ

כמידי שנה יודלקו מידי ערב נרות החנוכה ברחבת הכותל המערבי, האתר הסמוך ביותר למקום נס פח השמן. הנרות יודלקו בחנוכיה מפוארת

11/12/2019

אאורל ומרים מיכאלסקו מגשים חלום ומגיע לתפילה בכותל המערבי

אאורל ומרים מיכאלסקו מגשים חלום ומגיע לתפילה בכותל המערבי

50 שנות נישואין וחלום אחד להגיע לכותל.
בעזרת עזר מציון והקרן למורשת הכותל החלום הפך למציאות למרות הנסיעה הארוכה מהצפון ומצבם הבריאותי המורכב.
יחד איתם הזלנו לא מעט דמעות של התרגשות.

08/12/2019

ביקור נשיא גואטמלה הנבחר בכותל המערבי

ביקור נשיא גואטמלה הנבחר בכותל המערבי

נשיא גואטמלה הנבחר אלחנדרו גיאמטי, הגיע הבוקר (א) לביקור בכותל המערבי ערב כניסתו לתפקיד נשיא גואטמלה.

03/12/2019

מפגש זיכרון בין הצנחנים ששחררו את הכותל למשפחות הנופלים

מפגש זיכרון בין הצנחנים ששחררו את הכותל למשפחות הנופלים

100 צנחנים ובני משפחותיהם במפגש זיכרון בין הלוחמים ששיחררו את הכותל המערבי ותלו עליו את דגל ישראל.