הפרשה

פרשת חוקת

בס"ד

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

נחש הנחושת משלך

חז"ל אמרו שמשה רבינו צווה לעשות נחש נחושת מכספו, וכך דרשו: עשה לך – משלך (עבודה זרה מד, א') ויש להבין הרי נחש זה בא להציל את  העם מן המכה הנוראה שנחתה עליהם בגין דיבתם הרעה בה' ובמשה רבינו, א"כ מדוע משה רבינו שדיברו בו צריך לממן את הנחש ולא העם המבקש להנצל מן המגפה?...

 

בס"ד 

הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

נחש הנחושת משלך

חז"ל אמרו שמשה רבינו צווה לעשות נחש נחושת מכספו, וכך דרשו: עשה לך – משלך (עבודה זרה מד, א') ויש להבין הרי נחש זה בא להציל את  העם מן המכה הנוראה שנחתה עליהם בגין דיבתם הרעה בה' ובמשה רבינו, א"כ מדוע משה רבינו שדיברו בו צריך לממן את הנחש ולא העם המבקש להנצל מן המגפה?

כעין זה  נאמר למשה בפרשה אחרת (במדבר י, ב) "עשה לך שתי חצוצרות כסף", גם שם דרשו חז"ל  שהביטוי "לך". מלמד שמשה היה צריך לעשות את החצוצרות מכספו. אולם בעוד שם למדו חז"ל מן הכתובים כי רק משה רבינו השתמש באותן חצוצרות, וביום פטירתו מן העולם הן נגנזו,  ואפילו יהושע בן נון משרתו הנאמן לא הורשה להשתמש בהן (עיין רש"י דברים לא, כח) כך שמובנת העובדה שהוא היה צריך לממן את עשייתן כי הן היו ייחודיות לו, אולם מדוע גם ביחס לנחש הנחושת, שהיה בשימוש עוד שנים רבות אחרי פטירת משה,  נאמר הציווי עשה לך – משלך -  שעליו להעשות מממונו של משה רבינו?

על מנת להבין זאת, יש להתבונן מדוע אכן כל כלי המשכן שעשה משה קבעו חז"ל שהיו יפים לשעה ולדורות חוץ משתי החצוצרות כסף שיהושע לא הורשה להשתמש בהן והן נגנזו?

מפרשי התורה והחסידות פירשו זאת, כי החצוצרות מסמלות את כלי הביטוי ואמצעי התקשורת שבאמצעותן נוצר הקשר בין המנהיגות לבין העם, דרך התקיעות והתרועות למד העם לדעת מה רוצים מנהיגיו ממנו, לכן נקבע שכלי הסברה זה יהיה לשעה ולא לדורות, כי רק בתנאי המחנה ששררו במדבר אפשר לתקשר עם עַם בשתי חצוצרות, אולם לאחר שנכנסו לארץ ועברו שבע שנות כיבוש ושבע שנות חלוקה לא ניתן עוד ליצור קשר על ידי שתי חצוצרות, הכלים חייבים להתאים עצמם למציאות המשתנה, כך שלכל דור יש את אמצעי התקשורת שלו בין מנהיגיו לעם ואין להשוות בין דור לדור.

עפי"ז ניתן להבין מדוע בנחש הנחושת צווה משה רבינו לעשות זאת משלו, שהרי כבר שאלה המשנה במסכת ראש השנה (כ"ט) וכי נחש ממית או נחש מחיה? אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את ליבם לאביהם שבשמים היו מתרפאין ואם לא היו נימוקים. כך שהנחש היה אמצעי וכלי של  משה להביא את ישראל  לשעבד את ליבן לאביהם שבשמים שזה היה מהות התרופה. גם בזה י"ל שבכל דור ודור יש את האמצעים העכשווים להפנות את לב ישראל לאבינו שבשמים, פעם זה בצורת נחש ופעם זה בצורה אחרת, אך הנחש עצמו אינו המהות, אלא כלי באותו דור לחבר את ליבותיהן של ישראל לאבינו שבשמים. ע"כ בדור ההוא צווה משה לעשות דווקא משלו, כדי ללמדנו שאין העיקר הנחש אלא העיקר שעבוד הלב לאבינו שבשמים, ובכל דור יש את התנאים והאמצעים שבאמצעותן ניתן להשיב לב בנים על אבות.

המלבי"ם מציין כי את הנחש פגשנו אצל משה רבינו גם בתחילת שליחותו אל העם כאשר הורה לו הקב"ה להשליך את המטה אשר בידו ארצה והוא נהפך לנחש, ולאחר מכן נהפך חזרה למטה, יש בכך רמז שמה שאצל שאר בני האדם נחשב כנחש, אצל משה רבינו אשר משל בצורה מוחלטת בכל כוחות נפשו ונתקדש הוא מטה אלוקים, כך גם היצר הרע אצל משה רבינו שועבד אל הקדושה ואף  סייע להתעלותו. לפיכך עתה כשהעם חטאו ולקו בנחשים הורה הקב"ה לרפאותם בנחש שמשה עשה משלו, כי אצל משה גם הנחש נהפך למטה אלוקים כך שהוא יכול לשמש בצד העונש גם תרופה למחלת העם, לדרגה כזו הגיע רק משה רבינו אשר רק הוא יכל להפוך נחש למטה אלוקים, והנחש הממית נהפך על ידו לנחש מחיה.