הפרשה

פרשת בהר - תשע"ו

פעם ביובל: חברה מתאפסת
 
הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
 
אחת המצוות אותן אנו קוראים בפרשת השבוע, פרשת 'בהר', היא מצוות היובל. מצווה דומה ומוכרת יותר היא מצוות השמיטה: בכל שנה שביעית על החקלאי הישראלי להימנע מעבודת השדה ולהפקיר את יבוליו. מצוות היובל היא מצווה נדירה יותר. אותה לא מקיימים בכל שנה שביעית, אלא פעם בחמישים שנה, מלבד השבתת העבודה החקלאית בכל שנה שביעית, בשנת החמישים נוספת שנה של שביתה. אך לא רק שביתה:
"וקידשתם את שנת החמישים שנה, וקראתם דרור בארץ לכל יושביה, יובל היא תהיה לכם, ושבתם איש אל אחוזתו, ואיש אל משפחתו תשובו... והארץ לא תימכר לצמיתות, כי לי הארץ." (ויקרא כה, י-כג)

בכדי להבין את הפסוקים שקראנו זה עתה, עלינו להכיר שתי תופעות שהתקיימו בתרבויות קדומות ואילו בעולמנו הנוכחי הן נעלמו כמעט לחלוטין. האחת היא העבדות; השנייה היא היחס בין האדם והקרקע.
את העבדות אין צורך להציג. דומה כי כמעט אין אדם מן היישוב שאינו רואה אותה כתופעה מגונה ביותר. שיעבוד של אדם לאדם נחשב בעינינו, ובצדק, כרמיסת כבוד האדם, דבר שאינו אמור להתקיים.
היחס בין האדם והקרקע הוא תופעה יותר מורכבת. מאז המהפכה התעשייתית, האדם הלך והתנתק מהקרקע. ראשית, האדם המערבי עזב בהדרגה את העיסוק בחקלאות. שנית, בעלות על קרקע הפסיקה להיות סטטוס מעמדי. אדם יכול להיות בעל הון רב המושקע במניות, בבנקים, בחברות שונות, גם אם אין ברשותו שטחי קרקע נרחבים. שלישית, האדם המערבי אינו קשור לקרקע מסוימת. הוא מתגורר היכן שנוח לו ואינו רוצה צורך נפשי לטפח דווקא את הקרקע המשפחתית.
בעבר, המצב היה שונה לחלוטין. החקלאות הייתה מקצוע מרכזי ביותר; הסטטוס החברתי הבולט והמשמעותי היה "כמה קרקע יש לי"; האדם היה קשור רגשית לקרקע אותה ירש מאבותיו. מכירת קרקע נעשתה רק מחוסר-ברירה, כאשר המצב הכלכלי הידרדר ולא נותר פיתרון אחר מלבד מכירת הקרקע, מכירה שנעשתה בכאב גדול ובצער רב.
לאחר שהבנו זאת, נוכל להבין את גודל המהפכה שהתחוללה בפסוקים שקראנו: "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה, יובל היא תהיה לכם, ושבתם איש אל אחוזתו, ואיש אל משפחתו תשובו". העבדים משתחררים ושבים אל משפחותיהם. פושטי הרגל שמכרו את קרקעותיהם ("אחוזות") שבים אל הנחלה המשפחתית. החברה כולה מתאפסת ועוברת "חישוב מסלול מחדש". העבדים של אתמול הופכים להיות בני חורין; פושטי הרגל בעבר שבים להיות בעלי נכסים ומעמד כלכלי-חברתי.
כשזה קורה, אין צורך במחאות חברתיות. השוויון מושג כצו עליון, כציווי אלוהי.
אך מדוע שבני אדם יעשו זאת? מדוע שישחררו את העבדים ויחזירו את הקרקעות שרכשו? התשובה היא בהפנמה של המשפט: "כי לי הארץ". כאשר אדם חי בתחושה שכל מה שיש לו אינו באמת שלו. כל הרכוש הוא של אלוקים, ורק שלו. אדם כזה שחי בתחושה שכל דבר הוא מתנה, שכל פיסת קרקע היא חיוך שחוייך במיוחד עבורו – רק הוא זה שמסוגל לראות את הזולת באמת, על כאבו ומצוקותיו.
מצוות היובל אינה נוהגת בעם ישראל כבר שנים רבות. בהיותנו בגלות היא כמובן, לא הייתה אפשרית, וגם לאחר שובנו לארץ ישראל היא עדיין אינה תקפה. אך העיקרון העומד מאחוריה הוא זה שמניע אנשים רבים כל כך לפעול למען החלש והנדכה, הוא זה שמוביל אותנו להתאמץ ולהקריב כדי שעוד אדם יעלה חיוך על פניו.

חזרה לעמודי פרשת השבוע

אתרי הכותל

במתחם הכותל המערבי מספר אתרי תיירות ייחודים, אשר מעניקים מבט מיוחד על תולדותיה של ירושלים ועל ההיסטוריה של העם היהודי לדורותיו.
הצטרפו לרבבות שכבר ביקרו באתרי הכותל ותיהנו מחוויה מעצימה שלא תישכח במהרה.

לכל אתרי הכותל