הפרשה

פרשת בהעלותך – תשע"ז

הנהגה ללא מחיצות
הרב שמואל רבינוביץ – רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

פרשת השבוע 'בהעלותך' מפגישה אותנו עם סיפור 'מינוי הזקנים'. סיפור זה לא החל באווירה טובה. העם שניזון מה'מן' – המזון האלוהי שירד בכל בוקר מן השמים – החל להתגעגע למצרים. הוא נזכר בשפע שהנילוס מביא איתו, בדגים, בירקות, במזון המגוון. ה'מן' נראה בעיניו תפל ומשעמם. משה שומע את העם מתלונן ובוכה, וחש מול זה שאין בו עוד כוח להנהיג את העם לבדו. הוא פונה אל אלוהים ואומר לו:
"לא אוכל אנוכי לבדי לשאת את כל העם הזה, כי כבד ממני."
(במדבר יא, יד)
 

אלוהים מגיב לדבריו של משה ומציע לו הצעה מעשית שתפתור את הבעיה:
"ויאמר ה' אל משה: אספה לי שבעים איש מזקני ישראל... ונשאו איתך במשא העם, ולא תישא אתה לבדך."
(שם שם, טז-יז)
שבעים זקנים אלו יהיו מעתה שותפים להנהגת העם. הם ישאו בעול הכבד, יקחו אחריות ויקבלו הכרעות. ואכן, משה מבצע את מה שהוטל עליו. הוא אוסף שבעים זקנים ומשתף אותם בעול הכבד.
מאורע זה קבע הלכה לדורות של הנהגה. ה'סנהדרין' – המוסד ההלכתי הקובע את ההלכה עבור העם כולו, מוסד שפעל עד לפני כ-1,600 שנה, מנה שבעים ואחד חברים, בעקבות מספר זה של שבעים זקנים שקיבלו על עצמם את הנהגת העם לצד משה. כך אנו לומדים מדברי המשנה:
"סנהדרין גדולה הייתה של שבעים ואחד, ומניין שהיא של שבעים ואחד? שנאמר 'אספה לי שבעים איש מזקני ישראל' ומשה עימהם, הרי שבעים ואחד."
(משנה, מסכת סנהדרין פרק א)
מעניין, כי בניגוד למניעים הלא-סימפתיים של מינוי זה שבא בעקבות תלונות העם וייאושו של משה, חכמי המדרש ראו במינוי הזקנים מאורע חשוב מאוד, צעד משמעותי ביותר בתהליך שעבר על העם מיציאת מצרים ועד הכניסה לארץ ישראל, עד כדי כך שאמרו:
"חביב היה יום מינוי הזקנים לפני הקדוש ברוך הוא כיום מתן תורה."
(במדבר רבה פרשה טו)
מהי הבשורה הגדולה שבמינוי שבעים זקנים אלו? מהי החביבות הגדולה המביאה להשוואה בין מינוי הזקנים למאורע המשמעותי ביותר בהיסטוריה של העם היהודי – יום מתן תורה?
אפשר שנוכל להבין זאת על פי הלכה המובאת בתלמוד בשם רבי יוחנן, גדול חכמי ארץ ישראל במאה ה-3. חכמי הסנהדרין, הוא אומר, צריכים להיות בקיאים ב'שבעים לשון', כלומר בשפות רבות, ומדוע? כדי שלא תהיה הסנהדרין זקוקה למתורגמן. החכמים היושבים בסנהדרין צריכים לשמוע מכלי ראשון את הנידון. מתורגמן יכול לתרגם את הדובר באופן מדוייק, אך ישנם דברים שהוא אינו יכול לתרגם: כאב, סבל, צער, מצוקה – אלו דברים שקשה להעביר באמצעות אדם אחר. את החוויה של האדם העומד לפני הסנהדרין, צריכים החכמים לחוות בעצמם, מקרוב, ללא תיווך אנושי. לשם כך צריכים חכמי הסנהדרין להיות בקיאים בשפות רבות, כדי שיוכלו להאזין ללבו של האדם העומד לפניהם, להבין למצוקתו, לחוש את סבלו. רק מתוך כך יוכלו הם לפסוק הלכה עבור העם. רק אם יהיו קשובים למצב האנושי המורכב, יהיו זכאים להכריע כיצד לנהוג במצב זה.
משה רבינו, המנהיג הנערץ שקיבל את התורה והעבירה לעם, לא הצליח להתמודד לבדו עם הקשיים שהעם היה נתון בהם: הגעגועים למצרים, השעמום במדבר, הקושי לעבור יום ועוד יום בהמתנה שאיש אינו יודע מתי תסתיים. הוא הודה בחוסר יכולתו, ומשום כך אלוהים הציע לו פתרון: מינוי הזקנים. כדי להבין את מצוקת העם עליך להוסיף גיוון להנהגה, להביא אל ההנהגה שבעים זקנים, שבעים דעות נוספות, מחשבות חדשות. ההנהגה צריכה שיהיה לה יכולות להכיל מורכבויות מסוגים שונים.
הדבר נכון ביחס למנהיגי העם, ונכון גם לכל הורה. ילדים זקוקים להנהגה. ילדים זקוקים להורים שיודעים ליטול אחריות ולקבל הכרעות. אך על ההורה בתפקידו כמנהיג לזכור תמיד את הצורך בהקשבה, בהבנה, בהכלת המורכבות. רק כך ניתן להנהיג.

חזרה לעמודי פרשת השבוע

אתרי הכותל

במתחם הכותל המערבי מספר אתרי תיירות ייחודים, אשר מעניקים מבט מיוחד על תולדותיה של ירושלים ועל ההיסטוריה של העם היהודי לדורותיו.
הצטרפו לרבבות שכבר ביקרו באתרי הכותל ותיהנו מחוויה מעצימה שלא תישכח במהרה.

לכל אתרי הכותל