הפרשה

אחרי מות - תשע"ו

אחרי מות - תשע"ו
על חבל דק בין ערכים מתנגשים – פרשת אחרי מות
הרב שמואל רבינוביץ - רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

אחד הנושאים המודגשים בפרשת השבוע 'אחרי-מות' הוא נושא הדם. דמו של כל יצור, כך אנו לומדים, אסור באכילה. שוב ושוב חוזרת התורה ומדגישה את איסור אכילת הדם, ומציבה אותו ברשימת האיסורים החמורים ביותר שעונשם הוא "כרת", ובניסוח אחר: אכילת דם היא מעשה המנוגד באופן עקרוני למהות היהדות. כך אנו קוראים בתורה:
"ואיש איש מבית ישראל ומן הַגֵר הַגָר בתוכם אשר יאכל כל דם – ונתתי פני בנפש האוכלת את הדם והכרתי אותה מקרב עמה, כי נפש הבשר בדם היא... על כן אמרתי לבני ישראל: כל נפש מכם לא תאכל דם, והַגֵר הַגָר בתוככם לא יאכל דם."
(ויקרא יז, י-יב)

בשלב זה עוברת התורה למצווה שעליה נעמוד בהמשך דברינו, מצווה שהיא השלכה של איסור אכילת הדם: אדם השוחט חיה או עוף, עליו לשפוך את דם החיה הנשחטת על הארץ ולכסותו בעפר, ושוב חוזרת התורה ומבהירה את האיסור ממנו נובעת מצווה זו:
"כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא, ואומר לבני ישראל: דם כל בשר לא תאכלו, כי נפש כל בשר דמו היא, כל אוכליו – ייכרת."
(שם שם, יד)
מדוע אסור לאכול דם?
התורה לא השאירה מקום לספקולציות. שלוש פעמים היא חוזרת ומבהירה כי הדם מייצג את הנפש, ולכן הוא אסור באכילה. טעם זה טעון ביאור. אנו עוסקים בבהמה או חיה שזה עתה נשחטה בכדי לאוכלה. האם לא היה עדיף שלא נהרוג אותה בכלל ונשאיר אותה בחיים? מה ההיגיון להרוג בהמה ואז לכבדה ולא לאכול את דמה המייצג את הנפש שזה עתה נטלנו ממנה?
התשובה היא, למרבה ההפתעה, חיובית בהחלט: אכן, היה עדיף שלא נהרוג אותה. בדיוק את זה באה התורה ללמד אותנו באמצעות איסור אכילת הדם. הנפש, לא רק של אדם אלא של כל יצור חי, היא יקרה וחשובה, ולכן הריגת בעלי חיים היא דבר בעייתי. מצד שני, האדם זקוק לאכילת בשר כדי להתקיים. גם כיום, אדם צמחוני שאינו אוכל בשר נזקק לתוספי תזונה בכדי להשלים את החסר שנובע מאי-אכילת הבשר. האם ניתן לאסור אכילת בשר באופן גורף?
הפיתרון שמציעה התורה למצב בעייתי זה, מקורי במיוחד: תאכל בשר, אבל תזכור שאתה עושה מעשה בעייתי. תאכל בשר, אבל את הדם המייצג את הנפש – בשום פנים ואופן אל תאכל. גם כשאתה הורג בהמה ואוכל את בשרה, אל תשכח שמדובר ביצור חי שנפשו יקרה, חשובה ואהובה. קל וחומר בחייה תתייחס אליה בכבוד.
מעיקרון זה נובעת המצווה שהזכרנו, לשפוך את הדם ולכסותו בעפר. בפעולה סמלית זו אנו "קוברים" את החיה שהרגנו. איננו מתייחסים אליה בזלזול, אין בנו כל אדישות לגורלה ולחייה. להיפך, כשם שאנו מקפידים לקבור אדם מת, כך אנו מקפידים "לקבור" חיה מתה. קבורה סמלית זו נעשית באמצעות כיסוי הדם.
זוהי דרכה המורכבת של התורה. התנגשות בין ערכים היא התמודדות מורכבת שיש להציע לה פתרונות מורכבים וחכמים. כמו שראינו במקרה זה, הריגת בהמה ואכילתה אסור לה שתמחק את החשיבות של חיי הבהמה. בכל פעולה שהאדם עושה, עליו לזכור את עליונותו המוסרית, אל לו לנטוש את ערכיו גם כאשר הוא נאלץ לעשות מעשים המנוגדים להם במידת מה.

חזרה לעמודי פרשת השבוע

אתרי הכותל

במתחם הכותל המערבי מספר אתרי תיירות ייחודים, אשר מעניקים מבט מיוחד על תולדותיה של ירושלים ועל ההיסטוריה של העם היהודי לדורותיו.
הצטרפו לרבבות שכבר ביקרו באתרי הכותל ותיהנו מחוויה מעצימה שלא תישכח במהרה.

לכל אתרי הכותל