הפרשה

ראה – תשע"ח

היהדות והמאבק כנגד הפחד – פרשת ראה
הרב שמואל רבינוביץ – רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

נאומו הארוך של משה, שאת חלקו נקרא השבוע בפרשת 'ראה', מכוון להורות לעם הנכנס לארץ ישראל את הדרך שבה עליהם ללכת בכל תחומי החיים: בתחום האישי ובתחום הציבורי, המשפטי והחברתי, המוסרי והפולחני. בכל נושא מתייחד עם ישראל במנהגיו וחוקיו, המכוונים כולם ליצירת חברת מופת ערכית שתשמש כסמל ודוגמא עבור האנושות כולה.

אחד הנושאים שמשה רואה לנכון להנחות בו את העם המאזין לדבריו, הוא נושא מקומות הפולחן, וליתר דיוק: מקום הפולחן. משה יודע מה הנוהג המקובל בקרב יושבי הארץ, והוא מביע דאגה שהעם הנכנס לארץ יאמץ את המנהגים הללו – כפי שאכן היה בתקופות מסוימות לאחר מכן – ולפיכך, לאחר תיאור הפולחן האלילי המתקיים באותו זמן: "על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן", הוא מזהיר את העם:

"לא תעשון כן לה' אלוהיכם! כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלוהיכם... והבאתם שמה... [את הקרבנות מהצומח ומן החי] ואכלתם שם לפני ה' אלוהיכם ושמחתם בכל משלח ידכם."

ושוב:

"והיה המקום אשר יבחר ה' אלוהיכם בו לשכן שמו שם, שמה תביאו... [את הקרבנות השונים] ושמחתם לפני ה' אלוהיכם – אתם ובניכם ובנותיכם ועבדיכם ואמהותיכם."
(דברים יב, ב-יב)

 

עיקרון 'ריכוז הפולחן' המובע כאן, איננו יכול להתפרש כאינטרס פוליטי-ציני שמגמתו לרכוש שליטה על העם, שכן קל להבחין כי לא הוזכר בפרשה זו היכן הוא המקום שאליו אמור העם להביא את הקרבנות. אי-איזכורה המתבקש של ירושלים איננו מקרי כמובן, והוא מבקש להפנות את תשומת ליבו של הקורא כי בפרשה זו, הנושא איננו המיקום המדוייק של בית המקדש – דבר שיבואר בתנ"ך פעמים רבות – אלא ריכוז הפולחן כעיקרון: התורה מתנגדת לקיומו של פולחן עממי המפוזר במקומות רבים, כמנהגם של עובדי האלילים, אלא מבקשת ליצור מרכז רוחני שאליו יבואו כולם.


כדי להבין את משמעותו של עיקרון זה, עלינו לשוב אל התיאור של הפולחן האלילי המתקיים "על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן". ההרים הנישאים לגובה והעצים הרעננים הפורחים בחיוניות, מבטאים את עוצמתו של הטבע. אך הפולחן במקומות אלו לא ביטא התפעלות אלא פחד.


האלילות שראתה בכוחות הטבע השונים כוחות הפועלים בעצמאות, חיה בחשש מתמיד מפניהם. המיתולוגיות האליליות המספרות על התגוששויות בין אלים, יחסי קנאה ושנאה ומלחמות תמידיות, לימדו את האדם כי כוחות הטבע – הפועלים על פי תפיסה זו בעצמאות – מסוכנים ביותר. בכוחה של קפריזה אלילית להחליט על השמדת האנושות; ואם יגבר אל זה על אל אחר, הדבר יתנקם בבני האדם החיים תחת שלטונם של האלים. פחד מבעית זה הביא את האדם לְרַצוֹת את האלים במקומות שבהם מתבטאת עוצמת הטבע – על ההרים הנישאים לגובה רב, ותחת צילם של העצים הפורחים.


לא כן היהדות, שאיננה רואה את כוחות הטבע ככוחות עצמאיים, אלא ככוחות הנשלטים בידי אלוהים; שאיננה מספרת מיתולוגיות על מאבקים בין האלים; שאינה מתפעלת מעוצמתו של הטבע אלא רואה בו ביטוי לטובו של האל. עוצמתו של הטבע מוכרת גם ביהדות, וההלכה מורה לאדם המתרשם מגובהו של הר, לברך את ה' "עושה מעשה בראשית" (שולחן ערוך, חלק אורח חיים, סימן רכח). אך אין זה פחד אלא התפעלות; לא יראה מפני הלא-נודע אלא הודאה על היופי ועל הפלא שבבריאה.


התיאור של הקרבנות המובאים לאותו "מקום אשר יבחר ה' " – מלמד יותר מכל על הסרת הפחד מפני כוחות השולטים – כביכול – בעולם. תוצאת ההגעה למקדש היא אכילה ושמחה לפני ה'. השיא של עבודת ה' הוא שמחת החיים לפני ה' במקדשו, ואין פלא שמתוך אווירה זו, אנו מגלים שהאכילה לפני ה' איננה נשארת בתחום המצומצם של האדם, אלא עליו להזמין לשמחה את משפחתו, ואת הרובד התחתון של החברה – העבדים, השפחות ומחוסרי האמצעים.


היהדות כדת של חיים ושל שמחה – זהו העיקרון העומד מאחורי 'ריכוז הפולחן'.

חזרה לעמודי פרשת השבוע

אתרי הכותל

במתחם הכותל המערבי מספר אתרי תיירות ייחודים, אשר מעניקים מבט מיוחד על תולדותיה של ירושלים ועל ההיסטוריה של העם היהודי לדורותיו.
הצטרפו לרבבות שכבר ביקרו באתרי הכותל ותיהנו מחוויה מעצימה שלא תישכח במהרה.

לכל אתרי הכותל