הפרשה

וירא – תשע"ט

התגלות אלוהית והכנסת אורחים – פרשת וירא
הרב שמואל רבינוביץ – רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
 
פרשת השבוע 'וירא' פותחת בתיאור התגלות אלוהית שחווה אברהם אבינו: "וירא אליו ה' באלוני ממרא" (בראשית יח, א). מי שיצפה לקרוא את תיאור ההתגלות, יתאכזב, שכן מיד בפסוק שלאחר מכן הסיפור עובר לתאר אירוע שונה: "ויישא עיניו וירא והנה שלושה אנשים ניצבים עליו" (שם שם, ב). אברהם רואה לנגד עיניו שלושה עוברי דרך – שלאחר מכן מתברר שהם שלושה מלאכים שבאו לבשר לאברהם ולשרה על הולדת יצחק, אך כעת אברהם איננו יודע זאת ורואה בהם בני-אדם, עוברי דרך בלבד - וחש שהדאגה לשלומם ולהאכילם מוטלת עליו. הוא ניצב בפני דילמה: האם להתרכז בחווית ההתגלות ולהתעלם מן האורחים, או לנטוש את החוויה האישית הנעלה ולעסוק במעשי החסד של הכנסת האורחים?

 

במה בוחר אברהם?


"וירא, וירץ לקראתם מפתח האוהל, וישתחו ארצה, ויאמר: אדוני, אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך; יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם, והישענו תחת העץ, ואקחה פת לחם וסעדו ליבכם"
(שם שם, ב-ה)


מסיפור זה הסיקו בתלמוד הבבלי את העיקרון המפתיע הבא: "גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה" (מסכת שבת דף קכז). העדפתו של אברהם מלמדת אותנו כי קיים ערך חשוב יותר מן ההתגלות האלוהית, והוא: הכנסת אורחים. להכניס אדם אל ביתך ולארח אותו, זהו מעשה שגובר על החוויה הדתית המסעירה ביותר שאדם מסוגל לחוות.


מה פשר הקביעה הזו? מדוע הכנסת אורחים גוברת על מפגש ישיר עם אלוהים? ואולי ראוי לשאול כך: מה יש בה, בהכנסת אורחים, שאברהם מייחס לה ערך כה רב ומוכן לוותר למענה על ההתגלות האלוהית?


התבוננות במושג 'הכנסת אורחים', מגלה שיש בו ערך מוסף על כל מעשה חסד אחר. כאשר אדם נותן צדקה או מסייע לזולת, הוא עושה בזה מעשה חסד הראוי לכל שבח. אך כאשר אדם מכניס לביתו את הזולת הנזקק ומארח אותו, הוא מקריב את הפרטיות, את הפינה האישית, עבור צרכיו של הזולת. אדם שמכניס אורח אל ביתו, חולק עם הזולת את המרחב האישי, ובכך מרפה מתחושת הבעלות והשליטה.


אמונתו של אברהם איננה מצטמצמת לתפיסה התיאולוגית של מונותיאיזם. אברהם יוצק תוכן מוסרי למונותיאיזם, ורואה ב"צדקה ומשפט" את דרך ה' – הדרך שבה אלוהים מקיים ומנהל את העולם. אם נתבונן בתפיסה זו, החסד הראשוני שאלוהים עושה בעולם, הוא הענקת הקיום לנבראים כולם. אלוהים – כביכול – חולק עימנו את המרחב שלו, ומכניס אותנו אל ביתו. אם כך אצל הנבראים כולם, הרי שבריאתו של האדם כיצור בוחר ועצמאי, היא וויתור אלוהי כביכול על השליטה בעולם. האדם, ככל שהדבר עשוי להישמע מוזר, מסוגל לעשות מעשים המנוגדים לרצונו של אלוהים. יש ביכולתו של האדם לגנוב, לרצוח, לבגוד, להזיק – בניגוד לרצונו והוראותיו של אלוהים. למעשה, אלוהים הרפה מן השליטה בעולם והעניק לאדם בחירה – גם אם מוגבלת – לקבוע כיצד ייראו חייו. בריאתו של האדם הינה "הכנסת אורחים" במובן העמוק ביותר שאנו מסוגלים להעלות על הדעת.


אם כן, הכנסת אורחים איננה רק מעשה חסד נאצל, אלא היא שיקוף של מעשיו של אלוהים. לאברהם ברור שהתגלות אלוהית איננה הפיסגה, שכן מטרתה של ההתגלות האלוהית הינה ללמד את האדם כיצד לשקף בחייו את הערכים האלוהיים. דווקא הכנסת האורחים הנודדים במדבר בחום היום אל הבית, היא שעושה את אברהם ראוי אל המפגש האלוהי.

חזרה לעמודי פרשת השבוע

אתרי הכותל

במתחם הכותל המערבי מספר אתרי תיירות ייחודים, אשר מעניקים מבט מיוחד על תולדותיה של ירושלים ועל ההיסטוריה של העם היהודי לדורותיו.
הצטרפו לרבבות שכבר ביקרו באתרי הכותל ותיהנו מחוויה מעצימה שלא תישכח במהרה.

לכל אתרי הכותל