מצלמות הכותל

בס"ד בשלח – תשע"ט השבוע אנו מלווים את אבותינו היוצאים למסע: ממצרים להר סיני, משיעבוד לגאולה. פרשת 'בשלח', בשונה מהפרשיות הקודמות, מתחילה מחוץ למצרים ומסתיימת רגע לפני ההגעה להר סיני, שם יחוו בני ישראל את 'מעמד הר סיני' שבמרכזו שמעו את 'עשרת הדיברות', כפי שנקרא בפרשת 'יתרו' בשבוע הבא. המסלול ממצרים לסיני לא היה נטול מכשולים. להיפך. הוא היה מגוון באתגרים שונים: הפחד מהצבא המצרי שרדף אחרי בני ישראל היוצאים ממצרים; האומץ להיכנס אל תוך הים ולהאמין שהוא ייקרע, כפי שאכן אירע; ההתמודדות החדשה עם הצמא במדבר ועם המחסור באוכל; מלחמה עם עמלק. בכל שלב של המסע היה צורך בהתמודדות עם אתגר מחודש. אחד המקומות שבהם שהה העם לאחר 'קריעת ים סוף' היה: מרה. במרה היה מקור מים מרים שאינם ראויים לשתייה. העם הצמא שראה מולו מקור מים והתאכזב לגלות שמדובר במים מרים, התלונן בפני משה, וזה האחרון פנה אל א-לוהים בתפילה ונענה: "ויורהו ה' עץ וישלך אל המים – וימתקו המים." (שמות טו, כה) נס. המים המרים הפכו למתוקים ויכלו לשתות מהם. אולי טמון כאן רמז על התהליך שעוברים עכשיו בני ישראל – מעבדות לחירות? אך באותו מקום, שעתה אנו מבינים מדוע הוא מכונה "מרה", מתרחש אירוע נוסף המתואר במילים הבאות: "שָׁם שָׂם לו חוק ומשפט ושָׁם ניסהו." (שם, שם) שם – במקום המכונה "מרה", ניסה א-לוהים את בני ישראל כשהפגיש אותם עם המים המרים; ושם – באותו מקום, קיבלו בני ישראל "חוק ומשפט". זה מפתיע, מפני שאנו רגילים לחשוב שהמצוות ניתנו לעם ישראל החל מ'מעמד הר סיני' והלאה. כאן אנו מגלים שכבר קודם לכן, כשהיו במרה, א-לוהים לימד את בני ישראל "חוק ומשפט". מהו החוק ומהו המשפט אותו קיבלו בני ישראל במרה? המדרשים מציעים הצעות שונות על פי דיוקים מהקשר הפסוקים ומשמעות המושגים 'חוק' ו'משפט'. פרשן התורה המפורסם, רש"י, בחר את אחת ההצעות וכתב: "במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה... שבת ופרה אדומה ודינים." (רש"י לשמות שם, שם) השביתה בשבת מעשיית מלאכה היא המצווה האחת; השנייה היא 'פרה אדומה' – הדרך שבה ניתן להיטהר מטומאה חמורה בזמן שהמקדש קיים; ודינים – הקמת מערכת משפטית שתחוקק חוקים ותאפשר התנהלות של חברה מתוקנת. אם שלוש מצוות אלו ניתנו קודם 'מעמד הר סיני', סביר שמדובר במצוות המייצגות את הפלטפורמה הדתית הנדרשת מאדם בשעה שהוא מתכונן לקבל על עצמו מחויבות דתית. עלינו, אם כן, לעמוד על ייחודיותן של שלוש מצוות אלו ומה שהן מסמלות. השבת מסמלת ללא ספק את האמונה בבריאת העולם, ובייחוד את האמונה בטובו של א-לוהים הבורא ומקיים את המציאות כולה. השבת היא יום קדוש, ובכך היא מוגדרת כיום שבו מנהל האדם מערכת יחסים מול בורא העולם. האדם השומר את השבת מצהיר בזה על אמונתו – אמונת היהדות. הקמת מערכת משפטית מבטאת את השאיפה להקמת חברת מופת, חברה שבה ישלטו ערכי הצדק והיושר, בני אדם יתנהלו בהגינות זה מול זה, וילמדו לכבד את הזולת ואת זכויותיו. מצוות פרה אדומה היא חידה. במקום אחר מתייחס רש"י למיסתורין של מצווה זו וכותב: "גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה". זוהי מצווה המבטאת את ההכרה האנושית במשהו שגדול מיכולת ההבנה שלנו. בכך שאנו מקיימים מצווה שאיננו מבינים, אנו מצהירים על הכנעה מול הנשגב, על ציות הנובע מענווה. אמונה, צדק וענווה – אלו התכונות הנדרשות כדי לקבל את התורה.

יום בהסיטוריה י' בשבט תשכ"ט (29.1.69) כתב הרב גץ ביומנו: במהלך היום סערו סופות שלגים לסירוגין, אך השלג לא מנע מאנשים רבים מלהגיע לכותל, ביניהם תיירים וילדים ונערים שניצלו את השיבוש במערכת החינוך כדי לזכות בחוויה של מראה הכותל תחת השלג.