הפרשה

פרשת וירא – תשע"ז

אברהם, סדום ותבואת השיגעון
הרב שמואל רבינוביץ – רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

בפרשת השבוע 'וירא' אנו פוגשים לראשונה את אברהם המתפלל. תפילה איננה טקס וגם לא מטלה. תפילה היא פנייה אל אלוהים – אדון כל, כי יתן לנו את החסר, וייטיב לנו את חיינו.
ובכן, אברהם מתפלל. מה הוא מבקש? לא את צרכיו האישיים הוא מבקש. הוא מתפלל על אנשים אחרים, על אנשי סדום. אלו שהתורה מעידה עליהם שהם "רעים וחטאים לה' מאוד", עבורם הוא מתפלל, עליהם הוא מבקש.
סיפורה של תפילה זו הוא מרתק. אברהם חווה התגלות, ובה נאמר לו כי העיר סדום עומדת להיחרב בעקבות מעשי העוול של תושביה. הם גונבים, הם אונסים, הם דוחים את הנזקקים. הם אנשים רעים. היינו יכולים לחשוב שאברהם הדוגל בעשיית צדקה ומשפט, שתפיסת עולמו מנוגדת לחלוטין למעשי אנשי סדום, ישמח לשמע הבשורה על סדום העומדת להיחרב. אך אברהם מפתיע. הוא בוחר להתפלל.

מה הוא מבקש מאלוהים?
"אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר?!... לא תישא למקום למען חמישים הצדיקים אשר בקירבה?!"
(בראשית יח, כד)
לאחר שתפילתו מתקבלת אך מתברר שאין בסדום חמישים צדיקים, הוא ממשיך לבקש, אולי יש שם ארבעים וחמישה צדיקים? ואולי ארבעים? ושלושים לא מספיק? ועשרים? ועשרה?
על כל בקשה הוא נענה בחיוב. אכן, אם יהיו בסדום עשרה צדיקים, משיב לו אלוהים, "לא אשחית, בעבור העשרה" (שם שם, לב).
כאן אברהם נעצר. הוא לא ממשיך לבקש. גם הוא מבין שאם אין עשרה צדיקים בסדום, אין לעיר הזו ולתושביה זכות קיום.
תפילה זו מעוררת תמיהה. מדוע עשרה צדיקים יכולים להציל את העיר כולה? תושבי סדום הם רבים, ועשרה מהווים אחוז קטן מהאוכלוסיה המקומית. מדוע שהרשעים יינצלו אם יש להם במקרה שכנים צדיקים?
תשובה מעניינת השיב על כך רבי נחמן מברסלב (מגדולי תנועת החסידות, אוקראינה, סוף המאה ה-18). בדרכו המיוחדת, הוא לא שואל ולא עונה, אלא מספר סיפור דמיוני ומותיר אותנו מהרהרים ומנסים להבין את המסר. הבה נאזין לסיפורו.
מעשה במלך שחלם חלום, ובחלומו הוא רואה כי התבואה העומדת לצמוח בשנה הקרובה תהיה תבואה מוזרה, שכל מי שיאכל ממנה יהפוך למשוגע. מה עושים? זימן המלך את יועצו הקרוב וסיפר לו את החלום. היועץ הציע, אולי המלך ישמור מעט תבואה מהשנה הקודמת ויאכל רק ממנה. אך המלך דחה את ההצעה בטיעון המבריק הבא: אם רק המלך יישאר שפוי וכל האזרחים יהפכו למשוגעים, הרי שהם יחשבו שהוא, המלך, משוגע. ואז עלה במוחו של היועץ הרעיון הבא: המלך יאכל את תבואת השיגעון כמו שאר האזרחים, ויהפוך גם הוא למשוגע, וכך גם יעשה היועץ, אך לפני שיאכלו מהתבואה המוזרה, יסמנו שניהם סימן על המצח, כדי שיזכרו תמיד שהם לא שפויים, הם משוגעים. כך, למרות השיגעון שיפקוד אותם, עדיין יוכלו לנהל את המדינה בשפיות. הם ישתגעו, אך לפחות יהיו מודעים לכך שהם משוגעים...
על פי סיפור זה נוכל להבין את סודה של תפילת אברהם. אם קיימים עשרה צדיקים בסדום, יכולים אנשי סדום ליפול לתהומות של רוע, אך עדיין, יש להם תזכורת חיה לכך שהם הולכים בדרך שגויה. יש בתוכם עשרה צדיקים שאינם מאפשרים להם לשקוע עמוק ברוע עד שיאבדו לגמרי את המצפן המוסרי לחלוטין.
אדם יכול לחטוא. כל אדם חוטא לפעמים. השאלה החשובה אינה "האם אני חוטא", אלא "האם אני מודע לכך שאני חוטא". המודעות לחטא, לחולשות האנושיות, למעידות המוסריות – מעוררת את המצפון. המודעות מביאה את האדם לחרטה, לבקשת סליחה, להתפייסות. בלעדיה – היינו מאבדים את התקווה.

לכל הפרשות

אתרי הכותל

במתחם הכותל המערבי מספר אתרי תיירות ייחודים, אשר מעניקים מבט מיוחד על תולדותיה של ירושלים ועל ההיסטוריה של העם היהודי לדורותיו.
הצטרפו לרבבות שכבר ביקרו באתרי הכותל ותיהנו מחוויה מעצימה שלא תישכח במהרה.

לכל אתרי הכותל