<< דפדפו בגיליונות >>
ניסן התשסה

"יברכך השם וישמרך" - מעמד ברכת הכהנים בכותל המערבי.

יברכך ה' וישמרך
למביט ברחבת הכותל ממעוף הציפור נראה הדבר כאילו גל לבן שוטף פתאום את רחבת הכותל המערבי. ים של טליתות מכסה בשניות את הקהל הצמוד לקיר, וקריאת החזנים "יברכך!" מסבירה את המתרחש: ברכת הכוהנים בכותל התחילה.

* * *

באחד מימי הקיץ הסוערים של מלחמת ההתשה בשנת 1970 ישב ירושלמי ותיק בשם רבי מנחם מנדל גֶּפְנֵר על ספסל בכותל ונאנח על המצב, כשהוא נזכר בדברי המדרש: "מיום שחרב בית המקדש, אין יום שאין בו קללה" (מדרש תהילים, מזמור ז'). לפתע נזכר בהמשכו של המדרש: "אמר רב אחא: אם כן בזכות מי אנו עומדים? - בזכות ברכת כהנים". המילים האחרונות של המדרש עודדו את הרב גפנר. הוא הכיר את ברכת הכוהנים וגם ידע את סגולתה: "כהנים מברכין לישראל, והקדוש ברוך הוא מסכים על ידם" (תלמוד בבלי, מסכת חולין). רעיון נועז התנוצץ במוחו.

מהי ברכת כוהנים?
ברכת הכוהנים נערכת במהלך התפילה. הכוהנים, צאצאי הכהנים משרתי המקדש, עומדים כשפניהם אל המתפללים ופניהם מכוסות בטלית, ומברכים את הציבור. הברכה כוללת שלושה פסוקים: "יְבָרֶכְךָ א-דני, וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר א-דני פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ:  יִשָּׂא א-דני פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם: (במדבר, פרק ו')". החזן מקריא את שלושת הפסוקים של הברכה מילה במילה והכוהנים חוזרים אחריו. מכאן בא גם כינוייה של הברכה - "ברכה משולשת". הברכה נקראת גם "נשיאת כפיים", מפני שהכהנים נושאים בה את ידיהם לפנים, כשאצבעותיהם  פסוקות באופן מיוחד.

כוחה של ברכה
הכוהנים הראשונים שבירכו את העם בברכה זו היו אהרון ובניו, על פי ציוויו של הקב"ה: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר - דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר: כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם" (שם). חז"ל הקבילו את שלושת הפסוקים לשלושת האבות, וכן לשלוש הספִירות העליונות בתורת הסוד - חסד, גבורה ותפארת. עדות לעתיקותה של הברכה ולחשיבותה בעיני העם ניתן למצוא בשתי לוחיות כסף מגולגלות שנתגלו בירושלים במערת קבורה יהודית בת 2500 שנה; על הלוחיות נחרטו מילות ברכת הכוהנים, ונראה שהנקבר ענד אותן כקמע ואף לקח אותן איתו אל הקבר (הלוחיות מוצגות כיום במוזיאון ישראל).

כמו חזקיהו המלך
הרב גפנר נזכר בטקס רב הרושם שערך חזקיהו המלך בירושלים, בו ברכו הכוהנים את העם וברכתם התקבלה בשמים: "וַיָּקֻמוּ הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וַיְבָרֲכוּ אֶת הָעָם, וַיִּשָּׁמַע בְּקוֹלָם וַתָּבוֹא תְפִלָּתָם לִמְעוֹן קָדְשׁוֹ לַשָּׁמָיִם" (דברי הימים ב', פרק ל). משהו בו השתכנע לפתע כי אם תיאמר הברכה המיוחדת הזאת בקול וברוב עם כמו בימי קדם, "יזוז שם משהו למעלה" לטובת עם ישראל. הוא החל "לגלגל" את הרעיון בין חבריו, ובמהרה הם עלו על עדות מרתקת ב"ספר חסידים" שכתב רבי יהודה החסיד לפני כ-700 שנה. הספר מתאר טקס שהתקיים בתקופת הגאונים כ-600 שנה לפני כן, בו הנהיג רב האי גאון תהלוכת כוהנים סביב הר הזיתים, כדי להביא את המשיח. הד למסורת זו איתרו גפנר וחבריו בספר "הרוקח" לרבי אליעזר מגרמייזא (תלמידו של רבי יהודה החסיד ומבעלי התוספות) במילים: "אם היו שלוש מאות כהנים עומדים בהר הזיתים והיו אומרים ברכת כוהנים, היה בא המשיח".

הר הזיתים או הכותל?
כל אלה היוו עבור גפנר אות משמים. הוא החליט לשחזר את הטקס ההיסטורי ולערוך ברכת כוהנים בהשתתפות שלוש מאות כוהנים ברוב עם - בכותל. בתחילה חשב לערוך את הטקס המחודש בהר הזיתים, אולם הניח (ובצדק) שהקברים שמילאו את ההר מאז ימי הגאונים ידירו את רגלי הכוהנים מהמקום. הוא גם שיער בינו לבין עצמו שאילו היה הכותל חשוף ונקי בתקופת הגאונים (ישנן עדויות שבאותה עת היה הכותל מכוסה אשפה), היה בוודאי רב האי גאון מקיים את הטקס שם ולא בהר הזיתים.

תאריך סמלי
עכשיו נותרו רק שתי משוכות: לבחור יום ראוי לעריכת הטקס, ולמצוא שלוש מאות כוהנים שיסכימו להשתתף בו...
גפנר בדק וגילה כי באותה שנה (תשל"א) חל ג' בכסלו ביום שלישי - תאריך מושלם לביטוי ייחודה של "הברכה המשולשת". כל שנותר עתה לעשות היה למצוא שלוש מאות כוהנים. לעזרתו נחלצו רבנים ואדמו"רים חשובים שהתלהבו מתכניתו וקראו לחסידיהם להשתתף בה. ביניהם היה הרבי מגור זצ"ל (ה"בית ישראל") שאפילו מצא הוכחה בכתובים לחשיבות הטקס ואמיתותו: "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" - "ראש בני ישראל" אלה הכוהנים, והמילים "כי תשא" עולות בגימטריא - תשל"א.

עִיד אֵל-גֶפְנֵר
הרב גפנר עצמו לא האמין למספר העצום של האנשים שגדשו את רחבת הכותל באותה שעת בוקר מוקדמת של יום שלישי. האלפים שנהרו דרך שערי העיר העתיקה סיפרו לערבים הסקרנים מה פשר החגיגה, ובמהרה פשטה השמועה כי היהודים חוגגים את "עִיד אֵל-גֶפְנֵר"... בשעה שבע בדיוק ניגש הרב גפנר לדוכן ופתח את המעמד במילים נרגשות. "...שבח ברכת כוהנים על יד הכותל המערבי הוא גדול ונורא מאד להשפיע שפע קדושה וברכה רבה על כל העולם...". לאחר הנאום התקיימה ברכת הכוהנים במעמד מאות רבות של כוהנים, הרבה יותר משלוש מאות.

עולים לרגל
היה זה טקס כה מרגש ומעורר השראה, עד כי במהרה הגיעה הדרישה לקיים טקס נוסף. בתוך חודשיים ארגן הרב גפנר את הטקס השני, ובראש חודש שבט אותה שנה נערכה שוב ברכת כוהנים בכותל. כך היה גם בחול המועד פסח, עד שנקבע כי מדי שנה יתקיים הטקס חמש פעמים בשנה: בחול המועד פסח וסוכות, באחד מימי השבוע שאחרי חג השבועות (שנחשבים כ"ימי תשלומים" לעלייה לרגל), בראש חודש אב (שהוא יום פטירתו של אהרן הכוהן) ובאחד מימי החנוכה. הסְדר זה החזיק עד שנת 1978, ומאז הוחלט שהטקס יתקיים רק בימי הרגלים - חול המועד פסח וסוכות.

עד ביאת הגואל צדק
חמישים ואחד טקסים זכה רבי מנחם מנדל גפנר לקיים בחייו עד שהלך לעולמו בשנת תשמ"ד. המסורת המופלאה אותה הנהיג ממשיכה להתקיים, על פי צוואתו: "... וגם הברכת כהנים יימשך בעזרת ה' יתברך, עד ביאת הגואל צדק, ויהי ברכת ה' עליכם לנצח, אמן כן יהי רצון". בשלוש השנים האחרונות מועבר הטקס בשידור חי למחלקת הילדים בבית החולים שניידר, והשנה ניתן יהיה לצפות בו גם באתר האינטרנט של הכותל בכתובת WWW.THEKOTEL.ORG

(על פי "עולמו של חסיד" מאת ר' ברוך גפנר)



 
לקבלת מידע ועדכונים מהכותל המערבי: